החלטה בתיק ע"פ 6395/13 - א'

           לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שנגזר על המבקשים בגזר דינו מיום 8.9.2013 של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט כ' סעב) בת"פ 59297-11-12 ובת"פ 11908-12-12.

רקע

1.        המבקשים הורשעו, על פי הודאתם, בביצוע עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 333+335(א)(1)+(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)) וניסיון לכליאת שווא (לפי סעיף 29+25+377 לחוק). על פי המתואר באישום הראשון, המבקש 1 (להלן: עבד), חשד כי המתלונן מקיים קשר עם אשתו. ביום 3.11.2012, הגיע עבד לטיילת בנהריה יחד עם גיסו, מבקש 2 (להלן: עבדאלה), ואדם נוסף (להלן: האדם הנוסף), ויחד תקפו את המתלונן. המבקשים והאדם הנוסף הכו את המתלונן באמצעות מוט ברזל בראשו, ריססו אותו בגז מדמיע והכו אותו בכל חלקי גופו. לאחר שהמתלונן ניסה לברוח מהמקום, שיסו בו המבקשים כלב שהיה ברשות האדם הנוסף. הכלב נשך את המתלונן בידו הימנית והפילו. השלושה המשיכו להכות את המתלונן ותקפו אותו באמצעות שוקר חשמלי מספר פעמים. כמו כן, במהלך האירועים המתוארים, דרשו המבקשים והאדם הנוסף מהמתלונן לעלות לטנדר ששייך לעבדאלה ומשכו אותו לרכב תוך כדי התנגדותו. רק כאשר הגיעו אזרחים למקום ששמעו את צעקותיו של המתלונן, חדלו המבקשים ממעשיהם ועזבו את המקום. כתוצאה ממעשים אלו נפצע המתלונן ואושפז בבית החולים למשך שלושה ימים.

           בנוסף לכך, עבדאלה הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק). על פי המתואר באישום השני, המיוחס לעבדאלה בלבד, לאחר שהוצא כנגד עבדאלה צו מעצר במסגרת חקירת האירוע הנ"ל, הגיעו שוטרים לביתו לשם ביצוע הצו, אך מאחר שידע שהוצא כנגדו צו מעצר המשיך בבריחתו. ביום 29.11.2012, הגיעו שוטרים לקניון לב העיר בכרמיאל כדי לעצור אותו. עבדאלה ניסה לברוח מהשוטרים אולם בסופו של דבר נעצר. 

2.        שירות המבחן הגיש שני תסקירים בעניינו של כל אחד מהמבקשים. בתסקירים שהוגשו ביום 19.5.2013 לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינם של המבקשים, בין היתר משום שהמבקשים לא לקחו אחריות למעשים המיוחסים להם. בתסקירים שהוגשו ביום 1.7.2013, המליץ שירות המבחן כי בית המשפט ישקול להטיל על המבקשים עונש מאסר בדרך עבודות שירות וכי המבקשים יועמדו בפיקוח שירות המבחן במשך שנה וחצי.

3.        ביום 8.9.2013 נגזר דינם של המבקשים. בית המשפט המחוזי בחן את האמור בתסקירים שהוגשו וקבע כי המלצת שירות המבחן, כי יוטל על המשיבים עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, נוטה לקולא במידה משמעותית ואף פוגעת באיזון הראוי בין שיקולי הענישה. בית המשפט עמד על חומרת המעשים שבהם הורשעו המבקשים ועל התנהלותם האלימה כלפי המתלונן. משכך, גזר בית המשפט על המבקשים 30 חודשי מאסר בפועל והורה כי עם שחרורם יועמדו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה וזאת כדי לאפשר להם להשתלב בתכנית טיפולית, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, תשלום פיצויים למתלונן בסך 5,000 ש"ח וקנס בסך 3,500 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם. בגין האישום השני, נגזרו על עבדאלה 3 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו למשך שנתיים. כמו כן, הורה בית המשפט על חילוט רכבו של עבדאלה לטובת אוצר המדינה.  בית המשפט ציווה על המבקשים להתייצב לריצוי עונשם ביום 1.10.2013.

4.        ביום 24.9.2013 הגישו המבקשים לבית משפט זה ערעור על חומרת העונש, ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, היא הבקשה שלפני.

נימוקי הבקשה

5.        לטענת המבקשים, החריגים לכלל כי נאשם יחל לרצות את עונשו ללא דיחוי מתקיימים בעניינם. המבקשים מציינים בבקשתם כי טענתם המרכזית בערעורם היא שיש מקום להקל בעונשם באופן שתקופת המאסר תעמוד על שישה חודשים והוא ירוצה בדרך של עבודות שירות. לטענת המבקשים, תחילת ריצוי עונש המאסר בטרם נדון ערעורם, עלולה לגרום להם נזק שאינו ניתן לתיקון ועלולה לפגוע בזכות הערעור המהותית העומדת לכל נאשם, ובמיוחד בסיכוי לשכנע את ערכאת הערעור שיש מקום להעמיד את עונש המאסר על תקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות. כמו כן, נטען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. לטענת המבקשים בחינת גזר הדין מצביעה על כשלים רבים בעת קביעת עונשם, מה גם שבגזר הדין לא היתה הקפדה או התייחסות לקווי היסוד אשר קבע המחוקק בתיקון 113 לחוק. כך נטען כי שיקולים כבדי משקל הפועלים לזכותם של המבקשים לא קיבלו התייחסות בגזר הדין. עוד נטען, כי בעניינם של המבקשים הוגשו תסקירים, במסגרתם הומלץ על מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, מה שמשפיע גם על סיכויי הערעור. לבסוף נטען, כי במשך תשעת החודשים האחרונים המבקשים היו במעצר בית, ולא נרשמו לחובתם הפרות.

6.        המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה. בדיון שנערך לפניי טענה באת-כוח המשיבה, כי הסיכוי שערעורם של המבקשים יתקבל אינו גבוה. בין היתר, נטען כי בתסקירים נקט שירות המבחן בלשון מסויגת ומשך המאסר שהוטל על המבקשים אינו קצר באופן המצדיק את עיכוב ביצועו.

דיון והכרעה

7.        לאחר שמיעת הצדדים ועיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נקודת המוצא היא כי יש להתחיל בריצוי העונש סמוך למועד מתן גזר הדין ואין מעכבים ביצוע עונש מאסר אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדחייה (ע"פ 2776/10 מצליח נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (18.4.2010)). בית משפט זה חזר לא אחת על השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע, ובכללם חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט, נסיבותיו האישיות של המבקש, והאם הוגש ערעור על חומרת העונש בלבד או גם על הכרעת הדין (ראו: ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000), (להלן: עניין שוורץ)).

8.        נראה, כי סיכויי הערעור בעניינם של המבקשים אינם כאלה המצדיקים עיכוב ביצוע. כידוע, התערבות ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית מצטמצמת למקרים של סטייה מובהקת ממדיניות הענישה במקרים דומים או כאשר נפלה בגזר הדין טעות מהותית (ראו: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.1.2009); ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, פסקה 8 (3.7.2006)). בבקשה נטען כי בחינת מדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון אלו מצביעה על מתחם ענישה רחב כאשר בעבירות חמורות יותר נפסקו עונשים קלים יותר. כמו כן, המבקשים טוענים כי נסיבות מסוימות, כגון היותו של עבד בעל משפחה והיותו של עבדאלה צעיר נעדר עבר פלילי, לא קיבלו את המשקל הראוי במסגרת גזר הדין. ואולם, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אף אם יופחת עונשם של המבקשים, הסיכוי כי עונש המאסר יבוטל כליל או יומר לעבודות שירות אינו רב. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המעשים המיוחסים למשיבים הם מעשים חמורים ביותר ולא ניתן להתעלם מכך כי מדובר במעשה יזום שגרם לנזק גופני ממשי למתלונן, בצד הטראומה הקשה שמעשה כזה גורם לקרבן.

9.        לא נעלמה מעיני המלצת שירות המבחן בתסקירים שהוגשו ביום 1.7.2013, אשר כאמור בא בהמלצה כי בית המשפט ישקול  שמאסרם של המבקשים ירוצה בדרך של עבודות שירות. אולם, יש לציין כי עיון בתסקיר מעלה שאין מדובר בהמלצה נחרצת. כך, בעניינו של עבדאלה, שירות המבחן ציין כי הוא מתקשה לגלות מודעות אמיתית לחומרת התנהגותו ולפגיעה שנגרמה למתלונן. זאת ועוד, שירות המבחן התרשם כי המוטיבציה של עבדאלה להשתלב בהליך טיפולי נובעת בעיקר מאימת הדין ולא ממודעות אמיתית לחומרת מעשיו. אשר לעבד, שירות המבחן ציין את התלבטותו בציינו כי הוא התקשה לקחת אחיות מלאה על העבודות המתוארות בכתב האישום או לגלות אמפתיה אמיתית כלפי המתלונן. כמו כן, צוין כי קיים סיכון משמעותי להישנות התנהגות אלימה בעתיד. בכל מקרה אין מדובר בהמלצה הנטועה בעובדת קיומו של מהלך שיקומי ממשי אלא יותר באפשרות מסויימתומסוייגת של יכולת להפיק תועלת ממהלך עתידי.

10.      בא-כוח המבקשים הפנה להחלטה בע"פ 944/08 אבו האני נ' מדינת ישראל (6.8.2008). במסגרת אותה החלטה התקבלה בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר של נאשם שהורשע בביצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותגרה. בדומה למקרה שלפנינו, גם באותה פרשה התקבל תסקיר לפיו הומלץ להסתפק בענישה שאינה כוללת מאסר בפועל. אולם, באותה פרשה תקופת המאסר שהושתה על המבקש הייתה בת 18 חודשים בלבד והערעור נסב גם על עצם ההרשעה. בנוסף, בעניין הנ"ל דובר בתסקיר על "חרטה עמוקה וכנה" ועל היעדר דפוסי התנהגות עבריניים של צעיר המעוניין להתגייס לצה"ל וחושש שמאסר בפועל יסכל אפשרות זו. מאידך גיסא, במקרה דנא נגזרו על המבקשים 30 חודשי מאסר בפועל, תקופה שאינה קצרה במונחים של דיני עיכוב הביצוע (ראו: ע"פ 10375/08 הנו נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (11.12.2008), והערעור שהגישו המבקשים מופנה כנגד חומרת העונש בלבד. כידוע, כאשר הערעור אינו מוגש על הכרעת הדין, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע המאסר אלא במקרים חריגים (עניין שוורץ, בעמ' 282). בנוסף, בתסקירים, שתמציתם הובאה לעיל, לא דובר על חרטה כנה ועמוקה אלא על היעדר מודעות אמיתית למעשים וחומרתם ואף על סיכון להישנות התנהגות אלימה בעתיד, והרושם העולה מהם ככלל אינו חיובי. נמצא, כי קיימים הבדלים משמעותיים ביותר בין עניינם של המבקשים לבין העניין שנדון בע"פ 944/08 הנ"ל ואין בכוח האמור שם לבסס את בקשתם.

11.      נוכח האמור לעיל נדחית הבקשה לעיכוב ריצוי עונש המאסר עד לסיום הליכי הערעור. עם זאת, כדי לאפשר למבקשים להיערך לקראת מאסרם, ובכלל זה לפנות לשב"ס בבקשה שייערך להם מיון מוקדם, אני דוחה את מועד ההתייצבות לריצוי המאסרים ליום 30.10.2013, שאז על המבקשים להתייצב, עד לשעה 10:00, בימ"ר קישון כשברשותם תעודת זהות. על המבקשים לתאם את כניסתם למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס (08-9787377, 08-9787336).

           ניתנה היום, ‏כ"ו בתשרי התשע"ד (‏30.9.2013).